ישנן מספר שיטות להעריך את נקודת ההבזק. השיטות הנפוצות ביותר הן:
1. שיטת כוס סגורה: שיטה זו כוללת חימום של כמות קטנה מהדגימה בכוס סגורה עד להדלקת להבה קטנה על פני השטח. הטמפרטורה שבה מתרחש ההבזק מתועדת כנקודת ההבזק.
2. שיטת כוס פתוחה: בשיטה זו מחממים דגימה גדולה יותר במיכל פתוח עד להופעת הבזק. הטמפרטורה שבה מתרחש ההבזק מתועדת כנקודת ההבזק.
3. שיטת פנסקי-מרטנס: שיטה זו כוללת חימום דגימה בכוס סגורה עם מכשיר חימום שמעלה לאט את הטמפרטורה. להבה קטנה עוברת על פני הדגימה מעת לעת עד להופעת הבזק. הטמפרטורה שבה מתרחש ההבזק מתועדת כנקודת ההבזק.
4. שיטת קליבלנד כוס פתוחה: שיטה זו דומה לשיטת הכוס הפתוחה, אך הטמפרטורה מוגברת לאט עד שמתלקחת להבה קטנה על פני הדגימה. הטמפרטורה שבה מתרחש ההבזק מתועדת כנקודת ההבזק.
5. שיטת תג כוס סגורה: שיטה זו דומה לשיטת הכוס הסגורה, אך דגימה מונחת בכלי קטן ואטום ומחממים באמבט מים עד להדלקת להבה קטנה על פני השטח. הטמפרטורה שבה מתרחש ההבזק מתועדת כנקודת ההבזק.
